שבע שנים של כאבי גב תחתון. פיזיותרפיה, אוסטאופתיה, דיקור, הומיאופתיה. כל טיפול הוריד את הכאב לשבוע, אולי שבועיים, ואז הוא חזר בדיוק לאותו מקום.
אם הסיפור הזה מוכר, כנראה שכבר שמעת את המשפט "הבדיקות תקינות". והוא נכון. הבדיקות באמת תקינות.
זו בדיוק הנקודה שבה רוב האנשים מפסיקים לחפש. הכאב לא משקר. הוא פשוט לא מגיע מהמקום שבודקים בו.
למה כאב חוזר גם אחרי טיפול טוב
פיזיותרפיסט טוב משחרר שריר מכווץ. אוסטאופת טוב מיישר מפרק. דיקור מרגיע מערכת עצבים דרוכה. כל אחד מהם עושה עבודה אמיתית.
אבל כולם עובדים על הביטוי. אף אחד מהם לא עובד על ההוראה שגרמה לגוף להתכווץ מלכתחילה.
וכל עוד ההוראה פעילה, הגוף מחזיר את הכיווץ. לא בגלל שהטיפול נכשל, אלא בגלל שהגוף עושה בדיוק את מה שהוא חושב שצריך לעשות כדי להגן.
מה קורה לגוף במצב הישרדות
מערכת העצבים שלנו בנויה לזהות סכנה ולהגיב מהר. פגיעה, השפלה, הלם, איום פיזי או רגשי. ברגע שהיא מזהה סכנה, היא מעבירה את הגוף למצב הישרדות: שרירים נדרכים, נשימה מתקצרת, עיכול מאט, המשאבים עוברים להגנה מיידית.
זה מנגנון מצוין. הוא הציל את המין האנושי. הבעיה מתחילה כשהוא לא נכבה.
מערכת העצבים לא מבדילה בין סכנה שקורית עכשיו לבין סכנה שקרתה לפני שבע שנים ועדיין רשומה אצלה כפעילה. מבחינתה, שתיהן בהווה. אז היא ממשיכה לשלוח את אותו איתות. שוב. ושוב.
כאב גב. כאבי ראש. מפרקים שכואבים בלי סיבה. עיכול שלא מסתדר. עייפות שלא עוברת גם אחרי שינה. כל אלה יכולים להיות הביטוי הגופני של מערכת עצבים שנתקעה במצב הגנה.
ויש כאן עוד משהו, שהוא אולי החלק החשוב: כשהגוף שומר אנרגיה כדי לשרוד, הוא לא מקצה אנרגיה כדי להחלים. מנגנוני הריפוי שלו פשוט מקבלים עדיפות נמוכה.
הרגע שנתן את ההוראה
בתודעת ריפוי קוראים לרגע הזה יודין. רגע אחד בזמן שבו קרה משהו שמערכת העצבים סימנה כמסוכן, ומאז היא מחזיקה את הגוף דרוך.
לפעמים זה רגע דרמטי: תאונה, אשפוז, בשורה קשה. הרבה יותר פעמים זה רגע שנראה קטן מבחוץ. משפט שנאמר בבית חולים. רגע של השפלה מול אנשים. שיחה אחת שאחריה אותו מקום כבר לא הרגיש אותו דבר.
הגודל האובייקטיבי של האירוע לא קובע. מה שקובע זה מה מערכת העצבים עשתה איתו.
סיפור של נ׳
נ׳ הגיעה אחרי שבע שנים של כאבי גב תחתון. את רשימת הטיפולים שעברה אפשר לפרוש על שולחן.
בתהליך התברר שהכאב לא התחיל בגב. הוא התחיל בתקופת הגירושים שלה, ברגע אחד שבו ישבה מול אנשים והרגישה שאין לה זכות להגיד את דעתה. היא לא אמרה מילה. הגוף כן.
הצד הימני של הגב שלה התכווץ באותו רגע, ונשאר ככה. שבע שנים.
אחרי שהרגע הזה שוחרר, הכאבים ירדו. לא מיד, ולא כקסם. אבל הם ירדו, והפעם הם לא חזרו אחרי שבועיים.
אז מה עושים עם זה
שלושה דברים, לפי הסדר.
לעצור את החיפוש אחרי אבחנה חדשה. אם עברת חמישה מומחים וכולם אמרו שהכל תקין, הבדיקה השישית כנראה לא תיתן תשובה אחרת. זה לא אומר שאין בעיה. זה אומר שהיא לא נמצאת במקום שהבדיקות סורקות.
לחפש מתי זה התחיל, לא איפה זה כואב. השאלה המדויקת היא לא "מה כואב לי". השאלה היא "מה קרה בחיים שלי בחודשים שלפני הפעם הראשונה". התשובה כמעט תמיד עולה תוך כמה דקות, ברגע ששואלים נכון.
לשחרר את הרגע, לא להילחם בכאב. כל עוד יש מלחמה בסימפטום, מערכת העצבים מקבלת עוד אישור שיש סכנה. שחרור עובד בכיוון ההפוך: הוא מוריד את רמת האיום, והגוף מפנה משאבים בחזרה להחלמה.
אני לא מבטיח שזה עובד על כל אחד ועל כל מצב. יש כאבים שמקורם מבני ודורשים טיפול רפואי, ואת זה בודקים קודם. אבל אם כבר בדקת, והכל תקין, והכאב עדיין שם, שווה להסתכל בכיוון הזה.
אני עוסק בזה מאז 2009, מאז שריפאתי אצלי פסוריאזיס שלא הגיבה לשום דבר אחר. מאז עברו דרכי אלפי אנשים.
את הנתונים שאספנו מ-184 משתתפי הקורס ניתח פרופ' (אמריטוס) רמי בנבנישתי, לבקשתנו. הוא מצא ירידה משמעותית בדיכאון, חרדה וסטרס. זה לא מדד של כאב, אבל זה בדיוק המצב שמחזיק את מערכת העצבים דרוכה, ושבלעדיו הגוף לא פנוי להחלים.
שאלות נפוצות
מה זה יודין?
יודין הוא רגע אחד בזמן שבו מערכת העצבים סימנה מצב כמסוכן ונשארה במצב הגנה. כל עוד הוא פעיל, הגוף מחזיק דריכות, ומנגנוני הריפוי שלו פועלים בעוצמה נמוכה. שחרור היודין מחזיר את הגוף למצב שבו הוא פנוי להחלים.
אם הבדיקות תקינות, הכאב "בראש"?
לא. הכאב אמיתי לחלוטין ומורגש בגוף. ההבדל הוא במקור: לא נזק ברקמה, אלא איתות של מערכת עצבים שנשארה במצב הגנה. זה הבדל במקור, לא בעוצמה ולא באמינות.
כמה זמן לוקח לראות שינוי?
זה משתנה מאדם לאדם. יש מי שמרגיש הקלה תוך ימים ויש מי שלוקח לו שבועות. מה שכן חוזר כמעט תמיד: השינוי הראשון הוא לא בכאב עצמו, אלא בעוצמת הדריכות סביבו.
זה מחליף טיפול רפואי?
לא. הדבר הראשון לעשות עם כאב חדש או מחמיר הוא בדיקה רפואית. העבודה הזאת נכנסת אחרי שהבדיקות נעשו, ובמקביל לטיפול שכבר קיים.
הגוף לא עובד נגדנו. הוא מגיב לתנאים שהוא נמצא בהם, ולפעמים הוא נשאר במצב חירום הרבה אחרי שהחירום נגמר.
ברגע שהתנאים משתנים, הוא יודע מה לעשות. את החלק הזה אף אחד לא צריך ללמד אותו.
