לקשר בין הבעיות הגופניות שלנו - לחיים
״עשיתי שינוי בתזונה והתחלתי ליצור מוזיקה, עשיתי צום מיצים והתפללתי בבוקר וערב כי רציתי לרפא את עצמי.״ וזה עזר? ״חלקית… הבעיה עדין לא נפתרה״ רוב האנשים שמגיעים אלי הם אלו שעושים ויעשו כל מה שצריך כדי לרפא עצמם, אבל למה הם לא מצליחים? אם אנחנו לא יודעים לקשר בין הבעיות הגופניות
שלנו למה שקורה לנו בחיים אנחנו חסרי אונים. וכשאנחנו חסרי אונים בקשר לבריאות שלנו?
- נכתב על ידי דן לוסטיג
יש 2 אפשרויות:
- שנוותר - ולא נעשה כלום (לא האנשים שקוראים את הבלוג הזה)
- נעשה כל דבר אפשרי וכל מה שיגידו לנו -גם אם זה לא הגיוני רפואת יתר היא אחד גורמי המוות השכיחים בעולם, (רפואת יתר = אבחון וטיפולי יתר- שפוגעים במטופלים ואפילו גורמים למוות)
רפואת יתר
באופן אישי פגשתי מאות מקרים של אנשים שעצם האבחון שלהם במחלה מסויימת (כמו סרטן) החמירה את המצב שלהם בצורה דרמטית ויצרה להם ׳גרורות׳ וסימפטומים גופניים נוספים. אבל רפואת יתר היא לא רק בעיה של הרפואה הקונבנציונאלית… אלה גם של הרפואה ההוליטסית. אבחון ורפואת יתר בתחום הרפואה המשלימה היא נחלתם של רבים, שעושים ועושים ועושים, ומונעים מעצמם לאכול כמו שצריך, וננחלמים בעצמם, נלחמים במחלה, עושים המון שינויים בחיים שלהם- ועדין לא מצליחים להגיע לריפוי.
אבחון יתר
הגיע אלי פעם מטופל שהלך למרפא הוליסטי שאמר שלו ש״יש לו שד״ ובגלל זה הוא חולה. אלוהים ישמור- דוגמה קלאסית ל״אבחון יתר הוליסטי״ אחי- אם זה לא יעזור לו- אל תגיד לו דברים כאלה! או מטופלת שהגיע אלי ואמרו לה:
יש לך בעיות עיכול כי את ״לא אוהבת את עצמך״ ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הדבר הזה לבד, אבחנה כללית שבתכלס לא אומרת כלום זה כמו להגיד למישהו ״אם היית גבוה ב20 ס״מ זה היה פותר לך המון בעיות בחיים״ לא עוזר בכלום ורק מגדיל את תחושת התסכול. נכון, זה לא גרוע כמו לצרוך כימיכליים או לעשות ניתוחים מסוכנים אם הם לא באמת נחוצים, לרוב השינויים שעושים כדי לרפא את עצמנו הם שינויים מעולים, ומעצימים ומאוד בריאים- אבל לפעמים זה יותר מידי. כמו תלמידה שלי, שהיתה במקום שלא יכולה לאכול שום דבר בחוץ, או אצל אחרים בגלל החשש של איך הבטן שלה תגיב. מה שהיא לא ידעה- זה שהבבטן שלה בכלל לא מגיבה למה שהיא אוכלת- אלה למטענים הרגשיים של ״יודין״ שהיאלא מצליחה לעכל שוב ושוב ושוב.