אני עוסק בריפוי עצמי מאז 2009, מאז שריפאתי אצלי פסוריאזיס שלא הגיבה לשום דבר אחר. מאז עברו דרכי אלפי אנשים.
הטעויות שעוצרות אותם הן כמעט תמיד אותן שש טעויות. לא חוסר רצינות, לא חוסר אמונה. פשוט הנחות שנשמעות הגיוניות ועובדות נגד מי שמחזיק בהן.
טעות 1: לטפל בסימפטום ולא במה שיצר אותו
כאב ראש? כדור. בעיות עיכול? דיאטה. חרדה? נשימות.
כל אלה עוזרים, וטוב שהם קיימים. אבל הם מורידים את עוצמת האיתות בלי לגעת במה ששולח אותו.
הגוף לא מייצר סימפטום בלי סיבה. סימפטום הוא הודעה. אפשר להשתיק את ההודעה, ואפשר לקרוא אותה. מי שרק משתיק מגלה שההודעה חוזרת, לרוב חזק יותר.
השאלה שמשנה את הכיוון היא לא "איך להפסיק את זה", אלא "מה זה מנסה להגיד לי".
טעות 2: לעשות את זה לבד
"אני אסתדר. יש לי יוטיוב, ספרים, מדיטציה."
יש דברים שאפשר לעשות לבד, והרבה. אבל יש נקודה עיוורת אחת שקשה מאוד לעקוף: אי אפשר לראות את הדפוס שאנחנו נמצאים בתוכו. זה אותו קושי כמו לקרוא את התווית מתוך הצנצנת.
מי שמלווה לא יודע יותר על החיים שלנו. הוא פשוט עומד בחוץ ורואה את מה שמבפנים נראה מובן מאליו.
טעות 3: לעצור ברגע שמרגישים טוב
זו הטעות שהכי מתסכלת לראות, כי היא קורית בדיוק אחרי ההצלחה.
שלושה שבועות של שיפור, ואז החיים חוזרים, והעבודה נדחית ליום אחר. חודשיים אחרי, הסימפטום חוזר, והמסקנה היא "זה לא עבד".
זה כן עבד. פשוט נעצר באמצע.
הקלה היא לא סוף התהליך, היא סימן שהכיוון נכון. השלב שאחריה, זה שבו התגובה החדשה הופכת לברירת מחדל, הוא השלב שקובע אם השינוי נשאר.
טעות 4: לחפש את השיטה האחת
שנה של קורסים, מטפלים ושיטות. כל אחת נוסתה שלושה שבועות ואז נזנחה לטובת הבאה.
הרבה שיטות עובדות. מה שלא עובד זה להתחיל מחדש כל פעם.
עומק מגיע מהמשכיות, לא מגיוון. שיטה אחת שהולכים איתה עד הסוף תיתן יותר מחמש שיטות שנוסו בחצי כוח.
טעות 5: להפריד בין הגוף לרגש
"הבעיה שלי פיזית. אין לזה קשר לנפש."
ההפרדה הזאת נוחה, אבל הגוף לא מכיר אותה. מחשבה מייצרת שינוי כימי. שינוי כימי מייצר שינוי בשריר, בנשימה, בקצב הלב, בעיכול. זה לא רעיון רוחני, זו פיזיולוגיה בסיסית.
וזה עובד גם בכיוון ההפוך: גוף שנמצא בדריכות שבועות מייצר מצב רגשי שמחזיק את הדריכות. מעגל סגור, שנפתח מכל אחד משני הצדדים.
טעות 6: לחכות לאישור מבחוץ
"הרופא אמר שאי אפשר." "אף אחד לא מכיר את זה." "אין מחקר."
אבחנה רפואית היא מידע חשוב, והיא לא תחזית. היא מתארת מצב ברגע נתון ואת מה שקורה לרוב האנשים במצב דומה.
ההבדל בין השניים גדול. בפעם שפרקתי את הברך, רופא אחד אמר לי שיש קרע ושההחלמה תיקח חצי שנה. יצאתי מהחדר וכבר היה לי קשה יותר ללכת מאיך שנכנסתי. חודש אחרי, מומחה אחר בדק, סרק, ואמר שאין קרע ושהרצועה רק נמתחה. יצאתי משם והלכתי רגיל.
הגוף לא השתנה בין שני הביקורים. מה שהחזקתי בראש כן.
אז מאיפה מתחילים
לא מכל השש. מאחת.
אם קראת את הרשימה, כנראה שכבר ידעת איזו מהן שלך. זו שעשתה משהו לא נעים בבטן תוך כדי קריאה.
שם מתחילים, ובצעד אחד: לא לפתור אותה, רק לכתוב מתי היא הופיעה בפעם האחרונה ומה קרה ממש לפני. חמש שורות. זה מספיק כדי להתחיל לראות את התבנית.
שאלות נפוצות
מה זה בעצם ריפוי עצמי?
עבודה על התנאים שבהם הגוף נמצא, כדי שמנגנוני ההחלמה שלו יוכלו לפעול. זה לא במקום רפואה ולא הבטחה לריפוי כל מצב. זה הצד שתלוי בנו, ושברוב המקרים אף אחד לא עובד עליו.
כמה זמן לוקח לראות שינוי?
משתנה מאוד. יש מי שמרגיש הבדל בימים הראשונים ויש מי שלוקח לו חודשים. מה שכמעט תמיד מקדים את השינוי בסימפטום הוא שינוי במצב הבסיס: פחות דריכות, שינה טובה יותר.
אפשר להתחיל בלי ליווי?
אפשר, והרבה אנשים עושים את זה. הנקודה שבה ליווי משנה תמונה היא כשמגיעים לדפוס שחוזר ולא מצליחים לראות מאיפה הוא מגיע. זה בדיוק מה שקשה לעשות לבד.
מה אם כבר ניסיתי הכל?
ברוב המקרים "הכל" הוא הרבה שיטות שנוסו קצר, ולא שיטה אחת שנוסתה עד הסוף. שווה לעבור על הרשימה ולבדוק כמה זמן באמת ניתן לכל אחת.
שש הטעויות האלה לא אומרות משהו על מי שעושה אותן. הן פשוט מה שקורה כשמנסים לפתור בעיה עם הכלים שכולם משתמשים בהם.
מספיק לשנות אחת כדי שהתמונה תיראה אחרת.
